מבנה ותפקוד השיניים
לבני האדם יש שתי מערכות שיניים במהלך החיים: משנן נשיר (שיני חלב) ומשנן קבוע. המשנן הנשיר כולל עשרים שיני חלב הצומחות מגיל חצי שנה ועד גיל שנים 3 ונשארות בפה בערך עד גיל 6, אז הן מתחילות לנשור ולפנות מקום למערכת השיניים הקבועה. השיניים הקבועות צומחות בין הגילאים 6 ל-14 שנה, כאשר הטוחנת השלישית (שיני הבינה) בוקעות ומתפתחות מאוחר יותר. בסך הכל, לרוב המבוגרים יש 32 שיניים קבועות (כולל שיני הבינה). המשנן הקבוע כולל שיניים חותכות, ניבים, מלתעות וטוחנות. כאשר בוקעות השיניים הקבועות, כל אחת מהן דוחקת החוצה את שן החלב שמקבילה לה. כתוצאה מהגדילה וההתרחבות של הלסתות, נוצר מקום הן להוספה של שניים קבועות (בנוסף על עשרים שיני החלב) בחלק האחורי של הלסתות, וגם להיווצרות שיניים קבועות הגדולות יותר בממדיהן משיני החלב. לכל שן צורה וייעוד משלה, ויחד הן יוצרות מבנה חזק ואחיד, המשמש אותנו בחיי היום יום. השיניים משמשות ללעיסה, ויש להן תפקיד בהיגוי ובדיבור בשילוב הלשון אשר לוחצת עליהן להפקת עיצורים וצלילים. כמו כן, השיניים משפיעות על הבעת הפנים. בעיות במבנה שיניים או בצורתן, עלולות להשפיע על מראה הפנים. תופעה נפוצה של שינוי במראה הפנים מתרחשת לאחר עקירת שן, או בעקבות בקיעת שיניים בעמדה ובמיקום לקויים.
חלקי השן
השן מחולקת לשני חלקים עיקריים: הכותרת והשורש. הכותרת היא החלק הנראה של השן ומצויה רובה מעל החניכיים. השכבה החיצונית של הכותרת קרויה אמייל והיא בנויה מכמות רבה של סידן וזרחן, ונחשבת כחומר הכי קשה באורגניזם. השכבה הפנימית של הכותרת המצויה מתחת האמייל וקרויה דנטין. הדנטין הינו חומר דומה לעצם, חיוני ותומך באמייל, פחות שברירי ומכיל פחות סידן וזרחן בהשוואה לאמייל. צבע השיניים מושפע מהצבע הצהוב של הדנטין, כאשר האמייל הוא שקוף למחצה. פגיעה באמייל ובדנטין מתרחשת בדרך כלל ממקור חומצי של שאריות מזון, גורמת למחלת העששת (חורים בשיניים), ומצריכה טיפול של רופא שיניים. החלק השני של השן, החלק הבלתי נראה לעין, הוא שורש השן, הממשיך עד העצם ונתמך על ידי החניכיים. השורש בנוי דנטין ומכיל בתוכו את מוך השן ובו רקמות רכות של כלי דם ועצבים המזינות ומגינות על השן . במצבים של דלקת או זיהום במוך השן, מבוצע בדרך כלל טיפול שורש. פגיעה חיצונית לשורש, בחניכיים או בעצם התומכת, יכולה לגרום לדלקת חניכיים או אף למחלות חניכיים.
סוגי השיניים
החותכות הן שמונה השיניים הקדמיות בחזית ובמרכז הפה (ארבע בלסת העליונה וארבע בתחתונה). הן נחלקות לחותכות מרכזיות וחותכות צידיות. אלו בדרך כלל השיניים הראשונות שצומחות בפה: שיני החלב בסביבות גיל 6 חודשים, ושיניים קבועות בגיל 6 -8 שנים. הן דקות, רחבות וחדות יחסית ולהן תפקיד של נגיסה ראשונה של המזון וחיתוכו.
הניבים נמצאות משני צידי השיניים החותכות (שתים בלסת העליונה ושתים בתחתונה). אלו השיניים החדות ביותר המשמשות לקריעת המזון לחתיכות קטנות יותר. הניבים מופיעים בדרך כלל בגיל 16 -20 חודשים, כשבשיני החלב הניבים העליונים מופיעים לפני התחתונים. בשיניים הקבועות הסדר הפוך: הניבים התחתונים צומחים בסביבות גיל 9 והעליונים בגיל 11 ל-12.
המלתעות הן שיניים רחבות יחסית ושטוחות, הכוללות מספר בליטות חדות. אלו השיניים המבצעות את פירוק המזון הראשוני לפיסות קטנות. קיימות ארבע מלתעות בלסת העליונה וארבע בתחתונה, שתי שיניים בכל צד של הפה, בין הניבים לטוחנות. תפקידן של המלתעות הוא לפרק, ללעוס ולטחון את המזון. המלתעות הקבועות צומחות בגילאים 11-13, והן מחליפות את הטוחנות החלביות הצומחות בגילאים 2.5 -3.
השיניים הטוחנות שטוחות ורחבות מאוד, עם פני שטח רחבים המשמשות לטחון את המזון לחתיכות הקטנות ביותר, כדי שנוכל לבלוע אותן בקלות. ישנן 12 שיניים טוחנות (6 בלסת העליונה ו6 בלסת התחתונה) , והן נמצאות בחלק האחורי של הלסת, שלוש מכל צד. שיני הבינה הן הטוחנות האחוריות ביותר, לא צומחות עד גיל 20-18 ומתפתחות אף בגיל מאוחר יותר, בקצה האחורי ביותר של הלסת. קיימת מגמה אבולוציונית של הקטנה בגודל הלסת והערכה כי שן הבינה תעלם לאור חוסר הצורך בה בעידן המודרני בו מוצרי המזון המתועשים מפחיתים את הצורך בטוחנות נוספות.יש שכלל לא מפתחים שיני בינה, ויש כאלה בהן השן בוקעת בעמדה לא טובה ויכולה לגרום בעתיד לעששת, דלקת חניכיים ועוד. במצבים רבים יש לשקול את עקירת שיני הבינה.
שן בינה עלולה להיות כלואה (שן שלא בקעה בזמן למרות שרמת ההתפתחות של השורש מאפשרת זאת) כתוצאה של חוסר מקום בלסת, בשל צפיפות השיניים בה, או בשל סטייה של השן מהמקום בו הייתה אמורה לבקוע. שן כלואה צומחת בתוך החך או החניכיים וגורמת לפגיעה ברקמות. היא אף עלולה לגרום לספיגת עצם או שורש השן ולהיווצרות ציסטות בתוך החניכיים. לא רק שיני בינה יכולות להיות כלואות, אלא כל שן בפה, כשהשן הכלואה הנפוצה ביותר אחרי שיני הבינה, היא ניב עליון כלוא. שיניים כלואות ניתן לעקור במסגרת טיפול כירורגי או להזיזן למקומם על ידי יישור שיניים.
נכתב על ידי:
פרופ’ שמואל עיני בוגר הפקולטה (בהצטיינות) לרפואת שיניים בבית החולים הדסה ירושלים משנת 1983. בוגר תוכנית ההתמחות באורתודונטיה בפקולטה לרפואת שיניים בבית החולים הדסה ירושלים ובעל תואר מוסמך במדעי רפואת השיניים (בהצטיינות) משנת 1994. כיום משמש כמנהל המחלקה ליישור שיניים במרכז הרפאי לגליל, נהריה. לשעבר יו”ר האגודה האורתודונטית בישראל, ויו”ר לשעבר של ועדת הבחינות של הועדה המקצועית לאורתודונטיה מטעם משרד הבריאות. בתפקידיו הקודמים היה מנהל ההתמחות ליישור שיניים בביה”ס ללימודי המשך בבי”ח רמב”ם בחיפה ומנהל המחלקה ליישור שיניים בבי”ח תל השומר.
