ברוקסשיניים צפופות הן תופעה שכיחה מאוד, המתארת מצב שבו אין די מקום בקשת השיניים כדי שכל שן תוכל להתמקם במקומה התקין. כאשר השיניים נדחסות זו אל זו, ולעיתים צומחות בזווית חדה, עולות על שיניים אחרות, מסתובבות, או בולטות אל מחוץ לקו החיוך. מצב זה עשוי להיראות לעין כסידור לא אסתטי, אך מעבר לכך, יש לו גם השלכות בריאותיות ופונקציונליות משמעותיות.
ברוקסיזם, הידוע גם כחריקת שיניים או הידוק שיניים בלתי רצוני, הוא מצב רפואי שכיח הכולל פעילות לא-רצונית של שרירי הלעיסה. תופעה זו יכולה להתרחש בשעות הלילה במהלך השינה או במהלך היום בזמן ערות, והיא עלולה להוביל עם הזמן לשחיקה של השיניים, כאבים בלסת, שינויים מבניים ואף לפגיעה במפרקי הלסת. מטרת מאמר זה היא להציג את התופעה לעומקה – מההגדרה, דרך ההשלכות הקליניות האפשריות, ועד לקשר הישיר והעקיף שלה עם יישור שיניים וטיפולים אורתודונטים.
בטיפול יישור שיניים באמצעות גשר אורתודונטי, ישנם שני סוגים של גומיות הממלאות תפקיד חשוב בהצלחת התהליך:
האם אתם שוקלים יישור שיניים אך חוששים מהמראה של גשר בולט? יישור שיניים שקוף אינויזליין ויישור שיניים פנימי (לינגואלי) מציעים פתרונות אסתטיים ודיסקרטיים המותאמים במיוחד לאנשים שמעדיפים לטפל בשיניהם מבלי שהסביבה תבחין בכך. לכל אחת מהשיטות יתרונות של אסתטיקה, אבל חשוב להבין מה ההבדלים ביניהם בהתאמה לצרכים שלכם.
יישור שיניים הוא לא רק עניין אסתטי – הוא גם חיוני לבריאות הפה ולתפקוד תקין של מערכת הלעיסה. בעיות אורתודנטיות כגון שיניים עקומות, רווחים, צפיפות יתר או סגר לא תקין יכולות להשפיע לא רק על מראה השיניים והחיוך, אלא גם על איכות החיים הכללית. במאמר זה נבין מדוע יישור שיניים באמצעות גשר הוא פתרון יעיל, ונבחן את היתרונות הבריאותיים והאסתטיים שלו. כמו כן, נסקור את היתרונות של גשר שקוף (אינויזליין) כאופציה אטרקטיבית.
חריקת שיניים היא סוג של פארה פונקציה (פעולה לא תפקודית), שבה הלסת התחתונה מבצעת תנועות תוך כדי מגע חזק עם השיניים בלסת העליונה. פעולה זו אינה רצונית. אצל ילדים בריאים, החריקה מופיעה בעיקר בזמן שינה.
במצב נורמלי, הלסת העליונה והתחתונה נסגרות במנשך תקין, כשהשיניים העליונות חופפות ומכסות את התחתונות ונמצאות מעט לפניהן. כאשר הלסת העליונה או קשת השיניים העליונה צרה מדי, לא מתרחשת החפיפה, והשיניים התחתונות נמצאות חיצונית לשיניים העליונות, ותעורר הצורך של יישור שיניים של הרחבת הלסת העליונה או קשת השיניים העליונה כדי למנוע בעיות מנשך עתידיות.
לבני האדם יש שתי מערכות שיניים במהלך החיים: משנן נשיר (שיני חלב) ומשנן קבוע. המשנן הנשיר כולל עשרים שיני חלב הצומחות מגיל חצי שנה ועד גיל שנים 3 ונשארות בפה בערך עד גיל 6, אז הן מתחילות לנשור ולפנות מקום למערכת השיניים הקבועה. השיניים הקבועות צומחות בין הגילאים 6 ל-14 שנה, כאשר הטוחנת השלישית (שיני הבינה) בוקעות ומתפתחות מאוחר יותר. בסך הכל, לרוב המבוגרים יש 32 שיניים קבועות (כולל שיני הבינה). המשנן הקבוע כולל שיניים חותכות, ניבים, מלתעות וטוחנות. כאשר בוקעות השיניים הקבועות, כל אחת מהן דוחקת החוצה את שן החלב שמקבילה לה. כתוצאה מהגדילה וההתרחבות של הלסתות, נוצר מקום הן להוספה של שניים קבועות (בנוסף על עשרים שיני החלב) בחלק האחורי של הלסתות, וגם להיווצרות שיניים קבועות הגדולות יותר בממדיהן משיני החלב. לכל שן צורה וייעוד משלה, ויחד הן יוצרות מבנה חזק ואחיד, המשמש אותנו בחיי היום יום. השיניים משמשות ללעיסה, ויש להן תפקיד בהיגוי ובדיבור בשילוב הלשון אשר לוחצת עליהן להפקת עיצורים וצלילים. כמו כן, השיניים משפיעות על הבעת הפנים. בעיות במבנה שיניים או בצורתן, עלולות להשפיע על מראה הפנים. תופעה נפוצה של שינוי במראה הפנים מתרחשת לאחר עקירת שן, או בעקבות בקיעת שיניים בעמדה ובמיקום לקויים.
ללשון יש תפקיד מרכזי במגוון פעולות כגון הגייה של צלילים, לעיסה ובליעה. בנוסף, לתנוחה של הלשון בפה ישנה חשיבות רבה בעת מנוחה. במצב מנוחה הלשון אמורה להיות בצד האחורי של הפה.
עם הלידה התינוקות בולעים כאשר הלשון נמצאת בעמדה קדמית ונוגעת בשפתיים ומתאפשרת היניקה ומציצת האוכל. במהלך השנים, משתנה צורת הבליעה, והלשון משנה מיקומה יותר אחורנית, אל מאחורי השיניים העליונות, ונוגעת בחך הקשיח. סגירה תקינה מתקיימת כאשר השפתים מתקרבות אחת לשניה והלשון לא מצויה ביניהן.
דחיקת לשון היא מצב בו לא חל שינוי זה בהרגלי הבליעה, והלשון נותרת בעמדה קדמית בין השפתיים בזמן האכילה והיא קיימת בחלק מהילדים, המתבגרים והמבוגרים.
היפופלזיה בשיניים היא מום התפתחותי בשכבת השן החיצונית של שיניים חלביות וקבועות המתרחש בשלב הנחת המטריצה האורגנית.
אמייל השן דק יותר ולפעמים גם מחורץ, ומלווה בהופעת כתמים בצבע לבן או צהוב. מבנה השן הינו חסר בגלל אמייל דק מהרגיל, וניתן לראות בורות, חריצים או רק חלקים חסרים בכותרת השן.
היפופלזיה בשיניים נגרמת בשל מחלה סיסטמית של האם במהלך ההיריון בזמן היווצרות כותרת השן, או בשל הפרעה מקומית, כגון זיהום, חבלה, הקרנות, מורסה דנטלית. פגיעה רק בשן אחת או בשתי שיניים סמוכות מרמזת על בעיה מקומית (נרכשת), בעוד שפגיעה ברב המשנן, מרמזת על בעיה מולדת.
פגיעה אחרת היא היפומינרליזציה בשיניים – ירידה בהסתיידות של תוכן האמייל, כאשר הפגיעה טווח הפגיעה נע מאמייל קשה מספיק כדי להעניק לשן מראה שקוף עד למצב של אמייל רך.
התקשרות
דילוג לתוכן